החלטה בתיק ת"א 4090-03

1.         ביום 12.4.10 ניתן פסק דיני החלקי בתיק זה. בגדרו פסקתי כי התובע נחבל בתאונה מיום 2.3.97, בה נגרמו לו נזקי גוף. עוד הוריתי כי עסקינן בתאונת דרכים באופן שעל התובענה חלות הוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - "חוק הפלת"ד"), באופן שעל הנתבעים 2-1 לשאת בחבות בעניין הנזקים האמורים.

2.         עוד בסעיף 16 לפסק דיני ראיתי לציין כי "ב"כ הצדדים ראו להרחיב היריעה אף לגבי השאלה האם בעקבות התאונה נחבל התובע אך באצבעות ידו, כך טענת הנתבעים, או שמא נפגע אף באוזניו, כך טענת התובע. לא ראיתי להכריע במסכת האמורה, ולו בשלב זה, וחרף הראיות והטענות שהונחו בפניי בסוגיה זו. כך, משום שמשעה שהגעתי עד הנה לכאורה מחייבת פסיקתו של המוסד לביטוח לאומי באשר לנכות שנגרמה לתובע. אכן, בהתאם לסיפא לסעיף 6ב. לחוק הפלת"ד רשאים הנתבע והנתבעת לעתור להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, ופשיטא בקשה זו תונח בפניי. או-אז, ואף זאת בנתון לטיעון שיונח בפניי בעניין זה, יכול שחומר הראיות והטענות עד הנה יעמוד אף הוא במכלול שיקוליי. ראוי שהכרעה זו תיקח בחשבון את האלמנטים של סעיף 6ב. הנ"ל, אם לעניין נטל ההוכחה ואם לעניין סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות רק ככל ש'שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו'" (סעיף 16).

3.         ואכן, כפי שצפיתי מונחת בפניי בקשת ב"כ הנתבעים 2-1 להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל. זו קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 27.1%, בגין שלושה פריטי נכות, שכולם בתחומי רפואת אף אוזן וגרון. ב"כ התובע מתנגד לבקשה.

4.         סעיף 6ב. לחוק הפלת"ד מורה כי אם "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה על פי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". מכאן, איפוא, כי ככל שלא אתיר לנתבעות , כבקשתן , להביא ראיות לסתור, אף ככל שבעקבות רשות שתינתן, ככל שתינתן, לא תיסתר קביעת המל"ל, היא תחייב את בעלי הדין, לצורך התובענה שבפניי, אף לעניין הנכות ברפואת אף אוזן גרון. 

3.         פסיקה מושרשת מורה אותנו כי לעתים נדירות יתיר בית המשפט לבעל דין להביא ראיות לסתור. נתתי את דעתי לעניין זה, למשל, בבש"א 13306/03 (ת.א. 4577/01) כלל חב' לביטוח בע"מ נ' בן ברוך מיכל (במאגרי "נבו"). רשמתי שם כדלקמן:  

                         "הרציונל הנעוץ בסעיף 6ב. הנ"ל נדון ארוכות בספרות ובפסיקה. דרך המלך היא שקביעה רפואית 'על פי כל דין', ובנדוננו קביעת הנכות הצמיתה על ידי המל"ל, מחייבת 'גם לצורך התביעה לפי חוק זה'. לפיכך, על מנת לסטות מדרך המלך חייב המבקש להרים נטל כבד. שומה על בית המשפט להשתכנע 'שמן הצדק להתיר זאת'. לא די בכך. חייבים להתקיים 'טעמים מיוחדים'. אף בכך לא די. טעמים מיוחדים אלו, חייב 'שיירשמו' על ידי בית המשפט. כל אלו מצביעים על כך שברגיל מעדיף המחוקק לכוף ראשו לקביעתה של דרגת נכות הנקבעת 'על פי כל דין'. ביסודו של דבר בית המשפט איננו 'ועדה רפואית על'. מטבע הדברים השיקולים שיכולים להניע את בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור הם שיקולים משפטיים ושיפוטיים. אף בכך לא די. שומה על בית המשפט להשתכנע, בדרגה המתקרבת לוודאות, כי 'מן הצדק' לסטות מן הדרך ולהתיר הבאת ראיות לסתור, הכל, כאמור, 'מטעמים מיוחדים שיירשמו' (וראו לעניין זה לדוגמא, את האמור ב-ר"ע 634/85 עודה נ' רותם חב' לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505)" (סעיף 4).

ואכן, בפרשה ההיא דחיתי את הבקשה להבאת ראיות לסתור. אף ציינתי כי גם אם "לא מן הנמנע כי גם לנוכח נתונים אלו שגתה הוועדה הרפואית... זה רצונו של המחוקק. לא בגין טעות כאמור ( משמע, טעות רפואית - ש.ל.) יזדרז בית המשפט לעשות פלסתר את רצונו של המחוקק ולעקר את הרציונל של סעיף 6ב. לחוק הפלת"ד" (סעיף 7).

4.         בחנתי חומר הראיות שבפניי ונהיר לי כי המקרה שבפניי הוא אחד המקרים הנדירים, גם בנתון לפסיקה המושרשת ואף להחלטתי הנ"ל, המצדיק היענות לבקשה להבאת ראיות לסתור, ולו באורח מסוייג.

5.         כך, בעיקר, לנוכח עיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית של המל"ל. נרשם שם, בין השאר, כי "בבדיקת א.א.ג. - עפ"י תיעוד נמצא שהנבדק סובל מדלקת כרונית באוזן התיכונה השמאלית כתוצאה מחדירת שבבי מתכת חמים שגרמו לנקב בעור התוף. ניתוח השתלת עור התוף לא הצליח והנקב מפריש קרום. יש לראות קשר עם התאונה הנדונה". משמע, לכאורה, קביעה זו מתיישבת עם הנטייה שלא להתיר הבאת ראיות לסתור.

            מנגד, ובאותה נשימה, מצטטת הוועדה את תלונות התובע על פיהן "במשך כל שנות חייו עבד כשלושים שנה מסגר-רתך, עבד ברעש לא יכול ללכת הרבה, כאבי ראש, זימזום באוזן, אין לי שווי משקל. לא יכול לעמוד הרבה זמן על הרגליים מקבל תרופות נגד כאבים". על יסוד זאת קבעה הוועדה הרפואית נכות שקבעה וציינה כי "הדבר קשור לחשיפתו לרעש במקום העבודה במשך שלושים שנה. באוזן שמאל קיים ליקוי מעורף חמור יותר מזה משבימין עם קומפוננטה חולנית כתוצאה מהתפתחות של דלקת כרונית באוזן זו". משמע, לכאורה, קביעה זו מתיישבת עם כך שיש להתיר הבאת ראיות לסתור, שהרי מדובר ברקע ממושך שהוליד את הנכות, וממילא אין לו קשר סיבתי לתאונה הנדונה בפניי.

6.         די בנתון האמור בלבד, איפוא, על מנת להתיר הבאת ראיות לסתור. ואולם הנחת הבסיס תהא, תוך כיבוד קביעתה של הוועדה הרפואית, שבוודאי חלק מן הנכות שנפסקה, קשורה לתאונה הנדונה בפניי. ואולם ראוי לבחון קיומם של גורמי סיכון, ושיקולים רפואיים אחרים, אשר שמא יש לפלח אותם מן הנכות הכוללת, כגורמים שאינם קשורים לתאונת הדרכים הנדונה בפניי.

            בדעתי להורות, איפוא, כמשאלתו החילופית של ב"כ הנתבעים, על מינויו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט. בפני המומחה הרפואי יונח מכלול החומר הרפואי, אף מכלול הראיות שהונחו בפניי עובר למתן פסק דיני החלקי, כתשתית אפשרית להכרעתו בסוגיה האמורה. הנני מורה כי בשלב זה יישאו הנתבעים 2-1 בשכרו של המומחה.

7.         ב"כ הצדדים מתבקשים למסור הודעה על זהותו של המומחה או שתי הודעות נפרדות בגדרן ינקוב כל צד בשמות שלושה מומחים רפואיים שהוא מתנגד למינויים. הודעה או הודעות כאמור יוגשו תוך 10 ימים מיום המצאת החלטתי זו.

8.         נדחה לתזכורת מעקב ביום  22.6.11.

9.         המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  כ"ט אייר תשע"א, 02 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: